<h1>צרור הכסף הארוך, דרך ה' שער ד'</h1>
<h2>דף קי:</h2>
וגרסינן בפרק יש נוחלין, והאחין מן האב נוחלין ומנחילין, דקאמר קרא ממשפחתו וירש אותה, משפחת אב קרויה משפחה משפחת אם אינה קרויה משפחה.
<h2>דף קיא:</h2>
והבעל יורש את אשתו, והוא קודם לכל בירושתה, ואפילו היא אסורה עליו, כגון אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ואפילו היא קטנה ואפילו הבעל (יורש) [חרש]. ובזה נחלקו המפרשים. יש שכתבו שירושת הבעל מדברי סופרים, וכזה כתב הר"ם ז"ל בפ"א דנחלות. ויש סוברים שהיא מדאורייתא, דלא אשכחן דס"ל מדרבנן אלא רב דאמר הכין בריש פרק הכותב [פ"ג ע"ב]. ולא דחינן לרב אשי דהוא בתרא דסבר דהוי דאורייתא וכן תנאים כגון ר"ע ורבי ישמעאל דאמרי אין לך מעביר נחלה משבט לשבט אלא בת שבנה ובעלה יורשין אותה. והאשה אינה יורשת לבעל כלל, דגרסינן בפרק יש נוחלין, ת"ר שארו זו אשתו מלמד שהאיש יורש את אשתו יכול אף היא תירשנו ת"ל וירש אותה, הוא יורש אותה והיא אינה יורשת אותו.
ועוד כתב שם ר"ם ז"ל, הנושא את האשה שהיא אסורה לו, הואיל ויש לו בה קדושין, אם מתה תחתיו יירשנה. וכן הנושא את הקטנה אע"פ שאין קדושיה קדושין אם מתה תחתיו יירשנו. והפקח שנשא חרשת, אם מתה לא יירשנה. והחרש שנשא פקחת ומתה יירשנה שהרי היא בת דעת ולדעתה נישאת וזיכתה לו ממונה. וקטנה שנתקדשה [שלא] לדעת אביה בין בפניו בין שלא בפניו, יכול האב למחות. ואפילו שתק האב, אם מתה אין הבעל יורשה אא"כ רצה האב בנשואיה. הורו הגאונים שהאשה שחלתה ובקשה מבעלה שיגרשנה [ותצא בלא כתובה כדי שלא יירשנה] אין שומעין לה. ואפילו אמרה אני שונאה אותו ואיני רוצה לעמוד עמו אין שומעין לה, ואין דנין לה דין מורדת. ודין יפה הוא זה ע"כ. עוד כתב בפ"א דנחלות בעל שנשא קטנה שאינה צריכה מיאון אינו יורשה, שהרי אין כאן שום אישות. וכן שוטה שנשא פקחת או פקח שנשא שוטה אינו יורשה שהרי לא תקנו [חכמים] להן נשואין.
<h2>דף קיד:</h2>
ואין הבעל יורש את אשתו בקבר כשאר היורשין של משפחת האב. כיצד, בעל שמת ואחר כך מתה אשתו, אין אומרים הואיל והבעל היה קודם לכל אדם בירושתה כך יורשי הבעל יקדימו לשאר יורשי האשה. אלא יורשי האשה ממשפחת בית אביה הן היורשין אותה אם מתה אחר בעלה. וכן אין הבן יורש את אמו בקבר כדי להנחיל לאחיו מאביו. כיצד מי שמת ואח"כ מתה אמו, אין אומרין הואיל ואילו היה הבן קיים היה קודם, אף יורשיו של (מת) [בן] קודמין ליורשיה של אשה זו, ונמצא אחיו מאביו יורשין את אמו של זה. אלא זרע בנה, אם יש לה, יירשנה. ואם אין לה תחזור למשפחת בית אביה. אבל אם מתה האם תחלה ואחר כך מת הבן, אפילו יהיה קטן בן יומו ולא כלו לו חדשיו, הואיל וחיה אחר אמו שעה אחת ומת, ה"ז נוחל את אמו ומנחיל אותה הנחלה ליורשיו ממשפחת אביו ע"כ. ודין זה בסוף פרק מי שמת [קנ"ט ע"ב].
<h2>דף קטו.</h2>
סדר הנחלה כך הוא. ראובן שמת והניח בנים ובנות, הבנים קודמים לבנות, ואין ירושה לבת עם הבן. ואם מת ראובן ולא הניח בנים והניח בנות, הבנות יורשות. ואם מת ראובן בלי בנים ובנות, אביו יורשו ולא האם. וכל יוצאי ירכו של בן קודמין לכל שאר היורשין. ואם בנו של ראובן הניח בת, היא היורשת, וקודמת לבנות שהניח ראובן. וכן הדין לכל הבאים מכח אותו הבן של ראובן, הן קודמין לכל הבנות ולכל האחרים. והיכא שמת ראובן בלי בנים ובלי בנות, וגם אביו לא היה קיים, חוזרין אחרי אחיו של ראובן, ואם לא נמצאו לו אחין חוזרין אחר האחיות. ואם לא נמצא תחזור לאבי האב. לא היה אבי האב קיים מעיינין על אחי אביו של מת. ולעולם הזכרים קודמים לנקבות וזרעם של זכרים קודמים לנקבות. וכבר הוא מפורש בר"ם בסדר נחלות.
<h2>דף קכב:</h2>
והבכור מאביו יטול פי שנים בנכסי אביו. (ו)כיצד הניח חמשה בנים ואחד מהם בכור, הבכור נוטל שליש הממון, וכל אחד מן הפשוטים נוטל שתות. הניח תשעה בנים הרי הבכור נוטל חמישית וכל אחד מן השמונה הפשוטים נוטל עישור. וכן על חלוקה הזאת חולקים לעולם, [כ"כ] ר"ם בפרק שני דנחלות.
והיורש נוטל חלק בכורה בשביל אביו. בכור [נוטל פי שנים] בנכסי האב, ואין הבכור נוטל פי שנים בנכסי האם.
<h2>דף קכה:</h2>
בעל שמתה אשתו ואחר כך מת אביה או אחיה או אחד מן המורישין אותה אין הבעל יורש אותן, [אלא יורש אותן] זרעה אם היה לה זרע, או תחזור הירושה למשפחת בית אביה, שאין הבעל יורש נכסים הראויין לבא לאחר מכאן, אלא הנכסים שכבר באו לירושה קודם שתמות. ומלוה של אשה, אע"פ שהיא נכסים הראויין לגבי בכור, לגבי בעל מוחזקת היא. דכל מאי דאית לה לאיתתא ירית. כן דעת ה"ר יהוסף בן מיגש. ורי"ף [כתב דמלוה] כראויה, ופסקי כרב פפא דאמר הלכתא אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק ואין הבכור נוטל פי שנים במלוה בין שגבו קרקע בין שגבו מעות. כן דעת רבינו חננאל בפרק שור שנגח, דאשה (שהזיקה) [שהזיקוה] ומתה, אליבא דרב פפא נזקיה ליורשיה ולא לבעל בין שגבו קרקע בין שגבו מעות. דראוי הוא, ואין הבעל נוטל בראוי ע"כ. וכן דעת הרשב"א ז"ל דראויה היא.
ואין הבכור נוטל פי שנים בנכסים הראויים לבוא לאחר מיתת אביו, אלא בנכסים המוחזקים לאביו שבאו לרשותו.
<h2>דף קכו.</h2>
היה לאביו מלוה ביד הבכור, יטול בה הבכור חצי בכורה. ורי"ף ז"ל הביא המחלוקת בפרק יש נוחלין. ור"ם ז"ל פסק דפלגי. וכן דעת רבינו הרשב"א ז"ל, דאילו כפירוש הראשון שהביא רי"ף ז"ל דאמרי ובמלוה שעמו פלגו, כלומר הואיל וישנה תחת ידו יש לו בה חלק בכורה כמוחזקת היא ע"כ, אם כן הול"ל "ובמלוה שעמו נוטל עמו". על כן [העיקר] הוא הפירוש האחרון ובמלוה שעמו פלגו לה אחוה בהדיה, דשקיל איהו פלגא דחלק בכורה, ואידך פלגא פלגי לה כולהו בשוה. דמספקא ליה אי הוה מוחזקת אי לא וכו', כדאיתא ברי"ף. והבכור שמכר חלק בכורה קודם חלוקה מכור, שהרי יש לבכור חלק בכורה קודם חלוקה. ואם חלקו הבכור והפשוט ונטל חלק כפשוט, ויתר בכל הנכסים ואינו בשאר הנכסים אלא כפשוט. בד"א כשלא מיחה, אבל אם מיחה ואמר בפני עדים "מה שאני חולק עם אחי בשוה לא מפני שמחלתי בחלק בכורה" ה"ז מחאה.
<h2>דף קכו:</h2>
שלשה נאמנים על הבכור, אביו ואמו וחיה. ואם נשתתק האב בודקין אותו כדרך שבודקין לגיטין, ואם (כמו) [רמז] שזה בכור, נוטל פי שנים. וכן העדים שהעידו על אביו שאמר דברים שמהן נשמע שהיה זה בכור נוטל פי שנים. אבל אם שמעו לאביו שהיה אומר בכור אינו נוטל פי שנים, שמא בכור לאם קאמר, עד שיאמר זה בני בכורי.
<h2>דף קכז:</h2>
והלכתא כרבי יהודה דאמר נאמן אדם לומר זה בני בכורי, ואפילו היו מוחזקין על הבן [האחר] שהוא בכור בין בקול בין שיודעין שנולד קודם ואמר האב על אחר שהוא בכור, נאמן עליו אביו. לאפוקי מרבינו שמואל דאמר, שאם יש עדים שנולד זה קודם זה שאין האב נאמן לומר על זה שהוא בכור. ואינו, דאנן "נאמן האב" תנן.
ובפרק [יש] נוחלין, אמר זה בני וחזר ואמר זה עבדי אינו נאמן, עבדי הוא וחזר ואמר בני הוא נאמן. וחילופו בבית המכס היה עובר בבית המכס ואמר בני [הוא] וחזר ואמר זה עבדי הוא נאמן, עבדי הוא וחזר ואמר בני הוא אינו נאמן. ור"ם ז"ל [כתבו] בפ"ד. ושם. היו מוחזקים בזה שהוא אחיו או בן דודו ואמר אינו אחי אינו בן דודי אינו נאמן, אבל נאמן על מי שהוחזק שהוא בנו ואמר שאינו בנו ולא יירשנו.
<h2>דף קלה.</h2>
וגרסינן בפרק יש נוחלין, האומר זה אחי אינו נאמן. היו שנים ראובן ושמעון אחים ידועים, ואמר ראובן על אחד מן השוק שהוא אחיו, ושמעון אומר שאינו אחיו. מה שראובן אומר אנו נאמן. אלא נוטל שמעון אחי ראובן חצי הנכסים. ובחצי האחר יחלקו ראובן ואחר הנכרי. וגם אם אמר שמעון אינו יודע אם הוא אחיו, האח הנכרי אינו נוטל בחלק שמעון אלא בחלק ראובן. ואם מת יטול ראובן מה שנתן לו מחלקו. אבל אם שמעון טען אינו אחיו, אינו נוטל בנכסים שהניח האח (לנכרי) [הנכרי], שהרי לא הודה כלל שהיה אחיו וגם לא אמר איני יודע. ואם נפלו נכסים לאח הנכרי, יטול בהם שמעון חלקו, שהרי ראובן הודה לו שהוא אחיו, והוא מסופק היה בענין. ור"ם ז"ל הביא הדין פ"ד דנחלות. ובגמרא אמרינן, אי אמרי אחונא הוא, אמאי יטול [עמו] בחלקו ותו לא, אי אמרי לאו אחונא הוא [אימא סיפא] נפלו לו נכסים ממקום אחר אמאי יירשו אחיו עמו. ומסקנא דקאמרי אין אנו יודעים. ושם [ע"ב]. דחלק שנטל אותו שבשוק והשביח מאיליו ואח"כ מת, אם [הוא] שבח המגיע לכתפים, כגון ענבים שהגיעו להבצר, הרי הוא כנכסים שנפלו לו ממקום אחר ויחלקו היכא שאמר שמעון איני יודע. ואם לא הגיעו הרי הן של ראובן לבדו.
<h2>דף קמב:</h2>
והבכור הנולד אחר מיתת אביו אינו נוטל פי שנים. ביום הנחילו כתיב [דברים כ"א]. ואם נולדו אחים מנשים אחרות אינו ממעט להן בחלק בכורה.
<h2>דף קנט:</h2>
ואין הבעל יורש את אשתו בקבר כשאר היורשין של משפחת האב. כיצד, בעל שמת ואחר כך מתה אשתו, אין אומרים הואיל והבעל היה קודם לכל אדם בירושתה כך יורשי הבעל יקדימו לשאר יורשי האשה. אלא יורשי האשה ממשפחת בית אביה הן היורשין אותה אם מתה אחר בעלה. וכן אין הבן יורש את אמו בקבר כדי להנחיל לאחיו מאביו. כיצד מי שמת ואח"כ מתה אמו, אין אומרין הואיל ואילו היה הבן קיים היה קודם, אף יורשיו של (מת) [בן] קודמין ליורשיה של אשה זו, ונמצא אחיו מאביו יורשין את אמו של זה. אלא זרע בנה, אם יש לה, יירשנה. ואם אין לה תחזור למשפחת בית אביה. אבל אם מתה האם תחלה ואחר כך מת הבן, אפילו יהיה קטן בן יומו ולא כלו לו חדשיו, הואיל וחיה אחר אמו שעה אחת ומת, ה"ז נוחל את אמו ומנחיל אותה הנחלה ליורשיו ממשפחת אביו ע"כ. ודין זה בסוף פרק מי שמת [קנ"ט ע"ב].
